הלכה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת כול'. הָא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ נִיזְקָא לָרַבִּים מוּתָּר. מַתְנִיתִין דִּרִבִּי. דְּתַנֵּי. הָרוֹאֶה אֶת הַנָּחָשִׁים וְאֶת הַחַבָּרִים מוֹקִיוֹן מוּפְּיוֹן מוּלְיוֹן מִילָרִין מִילָרִיה סִגִלָּרִין סִגִילַּרְיָה. הֲרֵי זֶה אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ וְכוּלָּן מֵבִיאִין לִידֵי בִטּוּל תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְי חֶ֫פְצ֥וֹ. הָעוֹלֶה לַתֵּיאַטְרוֹן אָסוּר מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְזַבְּלִין אָסוּר מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם לָאו אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים בִּלְבַד. הָעוֹלֶה לַתֵּיאַטְרוֹן וְצָווַח. אִם לְצוֹרֶךְ הָרַבִּים מוּתָּר. וְאִם מִתְחֵַשֵּׂד אָסוּר. הַיּוֹשֵׁב בְּאִצְטַדְיֹן הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. רִבִּי נָתָן מַתִּיר מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם שֶׁצָּווַח וּמַצִּיל אֶת הַנְּפָשׁוֹת. וּמֵעִיד עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּינְּשֵּׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. וההולך לשם לאו בתורת ה' חפצו:
לתיאטרון. טרטיאות שמזבלין ומקטרין שם לעכו''ם:
בשעה שהן מזבנין. במקום שמזבלין שם לע''ז אסור משום חשד ע''ז:
העולה לתיאטרון. טרטיאות שעשוין להפיל בני אדם משם להמיתו:
וצווח. אם עולה שמה בשביל לצווח להציל אם רואה שדנין ליהודי צועק הוא ומתחנן להם או לצורך לרבים הוא בשביל לפקח על עסקן מותר:
ואם מתחשב הוא אסור. וכן הוא בתוספתא פ''ב כלומר שנתחשב עמהם לחזק ידם:
היושב באיצטדין. מקום שדנין דיני נפשות:
ומעיד על האשה שתנשא. אם רואה ישראל נהרג שם יכול להעיד שתנשא אשתו:
גמ' אף בהמה גסה במחלוקת. אי נימא דבמכירת בהמה גסה ג''כ פליג ר' יהודה וס''ל דמוכר לו על מנת לשחוט כי היכי דס''ל במחובר לקרקע דמותר למכרו על מנת לקוץ:
אשכח תני. וקא פשיט ליה הש''ס דאשכחן ברייתא בתוספתא בהדיא דמוכר לו על מנת לשחוט ור' יהודה היא:
ואת החברים. חוברי חבר ולוחשין לנחשים:
מוקיון וכו'. מיני ליצנות הן:
גמ' הא דבר שאין בו נזק לרבים מותר. אלו בסילקאות ואיצטדיות וכו' אם אין בהן נזק לרבים אלא למושב לצים בעלמא מותר לבנות עמהן והלכך תני דבר שיש בו נזק לרבים לאשמועינן דיש שאין בהן נזק לרבים ולא אסרו אלא לילך לשם כדלקמיה:
מתנית'. דשמעי' דיש מאלו שאין בהן אלא משום מושב לצים ולילך לשם הוא דאסור דכדברי האי תנא דתני הרואה וכו' ההולך שם בשביל לראות:
את הנחשים. מנחשים ומכשפים:
משנה: 7a אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים וְאֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילִקִי גַּרְדּוֹן וְאִיסְטַדְייָא וּבִימָה. אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימִיסְיָאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. הִגִּיעוּ לְכִפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִבְנוֹתָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין מוכרין להם במחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שלא יהא מוכר לו במחובר אלא לאחר שיקצץ אבל כל זמן שהוא מחובר נותן לו חנייה בקרקע:
על מנת לקוץ. וקוצץ בפניו והלכה כר' יהודה:
מתני' ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. כגון כלי זיין חרבות ורמחים:
בסילקי. לשון טירה גבוה היא ושם יושבין לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:
גרדים. בנין אחד הוא לדון דיני נפשות:
בימה. כעין מגדל קצר וגבוה עשוי כדי לדחוף אדם משם להמיתו ובכל אלה יש נזק לרבים וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנותו:
דימוסיאות. והוא בנין שלא לצורך ע''ז ולא להמית בני האדם:
הגיעו לכיפה וכו'. דרך עובדי ע''ז להעמיד ע''ז בבית מרחצאותיהם:
איסטדייא. מקום שחוק שמביאים שור נגח והורג את האדם:
עָבַר וּבָנָה. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא כְּאָהֵן סוֹבָרָה דְלֹא אָסוּר דְּהוּא חַייֵד כָּל הָדָא כִיפְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
עבר ובנה. אכיפה קאי דקתני במתני' הגיעו לכיפה אסור לבנות ואם עבר ובנה:
מותר. בשכרו:
ר' מנא. פליג וקאמר לא מסתברא אלא כהאי סברא דלא אמרינן אלא לאיסורו בהנאת שכרו:
דהוא חייד כל הדא כיפתא. שהרי הוא כמייחד ומתקן כל אותה כיפה שמעמידין עליה ע''ז:
משנה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין מוכרין להם במחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שלא יהא מוכר לו במחובר אלא לאחר שיקצץ אבל כל זמן שהוא מחובר נותן לו חנייה בקרקע:
על מנת לקוץ. וקוצץ בפניו והלכה כר' יהודה:
מתני' ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. כגון כלי זיין חרבות ורמחים:
בסילקי. לשון טירה גבוה היא ושם יושבין לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:
גרדים. בנין אחד הוא לדון דיני נפשות:
בימה. כעין מגדל קצר וגבוה עשוי כדי לדחוף אדם משם להמיתו ובכל אלה יש נזק לרבים וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנותו:
דימוסיאות. והוא בנין שלא לצורך ע''ז ולא להמית בני האדם:
הגיעו לכיפה וכו'. דרך עובדי ע''ז להעמיד ע''ז בבית מרחצאותיהם:
איסטדייא. מקום שחוק שמביאים שור נגח והורג את האדם:
הלכה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כול'. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. אַף בְּהֵמָה גַסָּה בַמַּחֲלוֹקֶת מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. אַף בְּהֵמָה גַסָּה בַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לִשְׁחוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. וההולך לשם לאו בתורת ה' חפצו:
לתיאטרון. טרטיאות שמזבלין ומקטרין שם לעכו''ם:
בשעה שהן מזבנין. במקום שמזבלין שם לע''ז אסור משום חשד ע''ז:
העולה לתיאטרון. טרטיאות שעשוין להפיל בני אדם משם להמיתו:
וצווח. אם עולה שמה בשביל לצווח להציל אם רואה שדנין ליהודי צועק הוא ומתחנן להם או לצורך לרבים הוא בשביל לפקח על עסקן מותר:
ואם מתחשב הוא אסור. וכן הוא בתוספתא פ''ב כלומר שנתחשב עמהם לחזק ידם:
היושב באיצטדין. מקום שדנין דיני נפשות:
ומעיד על האשה שתנשא. אם רואה ישראל נהרג שם יכול להעיד שתנשא אשתו:
גמ' אף בהמה גסה במחלוקת. אי נימא דבמכירת בהמה גסה ג''כ פליג ר' יהודה וס''ל דמוכר לו על מנת לשחוט כי היכי דס''ל במחובר לקרקע דמותר למכרו על מנת לקוץ:
אשכח תני. וקא פשיט ליה הש''ס דאשכחן ברייתא בתוספתא בהדיא דמוכר לו על מנת לשחוט ור' יהודה היא:
ואת החברים. חוברי חבר ולוחשין לנחשים:
מוקיון וכו'. מיני ליצנות הן:
גמ' הא דבר שאין בו נזק לרבים מותר. אלו בסילקאות ואיצטדיות וכו' אם אין בהן נזק לרבים אלא למושב לצים בעלמא מותר לבנות עמהן והלכך תני דבר שיש בו נזק לרבים לאשמועינן דיש שאין בהן נזק לרבים ולא אסרו אלא לילך לשם כדלקמיה:
מתנית'. דשמעי' דיש מאלו שאין בהן אלא משום מושב לצים ולילך לשם הוא דאסור דכדברי האי תנא דתני הרואה וכו' ההולך שם בשביל לראות:
את הנחשים. מנחשים ומכשפים:
עִם כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִגְּזִיב בָּא לוֹ אֶחָד לְהִישָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ. אָמַר לָזֶה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִמּוֹ. תֹּאמַר שֶׁשָּׁתִינוּ רְבִיעִית יַיִן בְּאִיטַלְקִי. אָמַר לוֹ. הֵין. אָמַר לַשּׁוֹאֵל. טַייֵל עִמָּנוּ עַד שֶׁנָּפִיג אֶת יֵינֵינוּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְסוּלַּמָּהּ שֶׁלְּצוֹר יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לוֹ וְהִתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ. מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ שֶׁרְבִיעִית יַיִן מְשַׁכֶּרֶת וְשֶׁהַדֶּרֶךְ מֵפִיגָה אֶת הַיַּיִן. וְאֵין נִשְׁאָלִין נְדָרִים וְלֹא מוֹרִים שְׁתוּיֵי יַיִן. וְלֹא מֵפִירִין נְדָרִים מְהַלְּכִין אֶלָּא עֲטוּפִין וְיוֹשְׁבִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּךְ פַּתַח לוֹ יֵ֣שׁ בּ֖וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וגו'. לְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִן הַכִּכָּר. ווַי דְיֵיכוּל. ווַי דְלָא יֵיכוּל. אִין אֲכִיל הוּא עֲבַר עַל נִידְרֵיהּ. וְאִין לָא אֲכִיל הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִֵלֵךְ אֶצֶל חֲכָמִים וְיַתִּירוּ לוֹ אֶת נִדְרוֹ. דִּכְתִיב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא׃
Pnei Moshe (non traduit)
יש בוטה כמדקרות חרב. ולא כתיב כמדקר אלא דלאחר שנדר מן הככר יש כאן מדקרות לפי שאוי לו אם יאכל ויעבור על נדרו ואוי לו אם לא יאכל והוא חוטא שמצער נפשו:
לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה קְלוֹסְקִין אַחַת מוּשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לְטַבִּי עַבְדּוֹ. טוּל לָךְ קְלוֹסְקִין זוֹ. רָאָה גוֹי אֶחָד בָּא כְנֶגְדּוֹ. אָמַר לוֹ. מַבְגַּיי. טוּל לָךְ קְלוֹסְקִין זוֹ. רָץ אַחֲרָיו רִבִּי אִילָעִאי. אָמַר לוֹ. מַה שִׁמְךָ. אָמַר לוֹ. מַבְגַּיי. וּמֵאַיִין אַתָּה. אָמַר לוֹ. מִן הָעֲייָרוֹת שֶׁלְּבוּרְגָנִין. וּמַכִּירְךָ הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִיָּמֶיךָ. אָמַר לוֹ. לֹא. כִּיוֵּין רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. וְלָמַדְנוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין. וְשֶׁחָמֵיצוֹ שֶׁלְּנָכְרִי מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח מִיָּד. וְשֶׁהוֹלְכִים אַחַר רוֹב עוֹבְרֵי דְרָכִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְתֵימַר. בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים.
Pnei Moshe (non traduit)
והתני. בתוספתא דפסחים פ''ב:
מעשה בר''ג וכו'. דשמעינן שנתן לו מתנת חנם לזה המבגיי:
שאין מעבירין על האוכלין. ולפיכך ציוה לטבי עבדו להגביה את הגלוסקין:
ושחמצו של נכרי מותר לאחר הפסח מיד. לפי שהמעשה היה לאחר הפסח מיד ואם חמצו של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנא' לא היה לו ליתן לנכרי זה דהא איכא טובת הנאה ממנו:
אחר רוב עוברי דרכים. שהן נכרים ולפיכך לא רצה שיאכלו ר' עילאי וטבי מפני חשש פת נכרים שאלו היה יכול לתלות בשל ישראל היה מותר שנוכל לומר שנעשה הפת אחר הפסח:
הלכה: אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים כול'. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי אָבָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָייָה בָאָרֶץ. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים. בַּיִת אֵין מָצוּי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹכוֹ שָׂדֶה מָצוּי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹכוֹ. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּיר לָהֶן קְבוּרָה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָייָה בָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא תתן להם חן. שלא יאמר כמה נאה נכרי זה:
לא תחנם וכו'. וכן דרשינן נמי להנך מלא תחנם מדלא כתיב לא תחונם א''נ לא תחונם שמע מינה כולהו:
והתנינן ר' יוסי וכו'. ואמאי התיר להשכיר בתים בא''י הא עכ''פ נותן להם חנייה בארץ:
בית אין מצוי להתברך מתוכו. ולא אסרה התורה אלא חנייה בשדה שהברכה מצויה מתוכה שאוכל פירותיה בכל שנה ושנה:
הורי ר' יוסי בר' בון. להחמיר אפי' בשכירות מקום קבורה להם בא''י:
משנה: אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת. וּבְסוּרְייָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִים בָּתִּים 7b וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵילּוּ וָאֵילּוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ובחוצה לארץ. כיון דמרחק לא גזרו רבנן כלל ומוכרין אילו ואילו והלכה כר' יוסי והא דשרי להשכיר להם בתים בארץ ישראל דוקא לפחות משלשה ביחד אבל לא ישכור לשלשה נכרים ביחד שלא יעשה שכונה של נכרים:
ומשכירין שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן במכירה אטו מכירה בארץ ישראל אבל בשכירות אטו מכירה לא גזרינן דמכירה גופה גזירה היא:
ובסוריא מוכרין בתים. דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ואין כאן איסור מכירה מדאורייתא:
אבל לא שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן אטו מכירה:
ר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים. ולא גזרינן אטו מכירה:
ובח''ל. דליכא איסורא דאורייתא במכירה דכי כתיב לא תתן להם חנייה בא''י הוא דכתיב הלכך מותר למכור להם בתים ולא גזרינן אטו מכירה בא''י אבל שדות אסור במכירה כיון דאית בהו תרתי גזרו רבנן ובשכירות מותר דלא גזרינן בח''ל שכירות אטו מכירה דמכירה גופה בשדות גזירה היא אטו מכירה בא''י:
ובסוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד וקסבר ר' מאיר כיבוש יחיד שמיה כיבוש והלכך במכירה איכא איסורא דאוריית' בין בבתים בין בשדות ובשכירות בבתים לא אחמור בה רבנן למיגזר אטו מכירה אבל בשדות כיון דאיכא תרתי גזרו אטו מכירה:
ואין צריך לומר שדות. דאיכא תרתי דאיסורא חנייה בקרקע ומפקיעה מן המעשרות:
מתני' אין משכירין להם בתים בא''י. גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source